מאמרים
תוכן שנוגע בתהליכי השינוי וההתפתחות שלך
יצירת מציאות - למה זה לא עובד ?
יצירת מציאות – למה זה לא עובד לך ?
כותבת : ערין ג'ראיסה מלווה תהליכי שינוי והתפתחות כבר מעל 15 שנים
ייעוץ חינוכי MA פסיכולוגיה BA
מי לא זוכר את הבאז המטורף שהיה אחרי יציאתו של הסרט "הסוד".
מיליוני אנשים בעולם הרגישו שהם גילו מהו הסוד וסוף סוף החיים עליהם הם חולמים עומדים להתגשם. המוני אנשים קנו חומרי יצירה, גזרו והדביקו, יצרו לוחות חזון. המוני אנשים ישבו בבית ודמיינו שהם הופכים לאנשים עשירים שחיים בבית עליו חלמו, נוהגים ברכב אותו כל כך רצו ואוטוטו פוגשים את אהבת חייהם איתה הם כמובן עומדים לחיות, להזדקן ולחיות בעושר ובאושר.
בהתחלה זה הרגיש כאילו משהו מזה עומד להתגשם, היה מין וייב כזה, אנרגיה שיצרה איזו תנועה שהרגישה כמו קסם קטן, אבל לאכזבתם של חלק ניכר מהאנשים, האנרגיה הזו התחלפה באכזבה, ייאוש וחזרה אל החיים הרגילים של כל אחד ואחת.
למה בעצם זה לא עבד ?
האם עבדו עלינו ? מה היה חסר שם ? האם האינפורמציה שהסרט העביר באמת מספיקה בכדי להגשים עבור אדם את החיים עליהם הוא חולם?
בעיני לא. ובמבחן המציאות של האדם הפשוט – גם לא.
במאמר הזה אני רוצה לעשות סדר בדברים, לדייק.
אקדים ואכתוב כבסיס להכל שיצירת מציאות ברמה מסויימת אפשרית בהחלט אבל צריך לחשוב ממש טוב ואפילו להיזהר לפני שעושים את זה.
אתם בטח שואלים את עצמכם למה צריך להיזהר, ואני אסביר.
כמעט כולנו מסוגלים לתפוס את עצמנו בנקודת זמן מסויימת רק כחלק מהנרטיב (הסיפור האישי) המוגבל שלנו. הנרטיב שלנו מצומצם כיוון שכל סיפור החיים של כל אדם נחווה דרך זווית אחת מסויימת. בתוך אין-סוף מצבי החיים מערכת הזיכרון שומרת את החוויה דרך הפילטר של הפרשנות שניתנה לאירוע באותו הרגע. הפרשנות מושפעת ואינה אובייקטיבית כך שחווית החיים בקרב חלק ניכר מהאנשים אינה נתפסת ברוחבה האמיתי.
בהתאם לזאת, מה שנדמה לנו בנקודת זמן ספיציפית שנכון לנו ואו יעשה אותנו מאושרים הוא מוטה ולא בהכרח יעניק לנו את מה שאנו זקוקים לו ומה שנכון עבורנו.
הדוגמא הכי מוכרת היא סיפור על אדם שחולם לזכות בלוטו ולאחר שזוכה מאבד את כל רכושו ומגיע למצב חיים גרוע בהרבה עקב הזכייה ומשבר אובדן הממון. מה שחלם היה מה שהיה בסופו של דבר הרסני עבורו.
דוגמא נוספת היא גבר שמעוניין בתפקיד מסוים, חולם להגיע לעמדת כוח מסויימת וכשמגיע מבין שהתפקיד גורע ממנו יותר מאשר מניב.
לא פעם התמונה אשר נמצאת לנו בראש ונתפסת כמצב החיים המיטיב ביותר, אינה הדבר הטוב עבורנו.
תמיד אפשר להגיד – מה שצריך לקרות קרה, אך יחד עם זאת אם אנחנו מדברים על ליצור מציאות משמע – לכוון, צריך להיות מאד זהירים.
מנקודת המבט שלי ומחקר עמוק שערכתי בשני העשורים האחרונים למדתי שיש כוח עליון , יש שקוראים לו אלוהים / היוניברס /הבריאה / האינטלגנציה הגבוה , והכוח הזה מיטיב. למדתי גם שאם ארפה ואתמסר אליו, יגיעו אל חיי דברים הרבה יותר מדוייקים וחיונים עבורי. העניין במקרה הזו הוא לנקות בתוך עצמנו את מה שחוסם את הטוב הזה מלהגיע, אבל זה כבר למאמר אחר.
אז למה זה לא מצליח ואיך יוצרים מציאות.
בתוך ההולגרמה של חיינו מציאות פנימית מקרינה למציאות חיצונית.
זוכרים את התקופה שבה פתאום חברה טובה קנתה רכב אדום ואז אמרת לה "אדום?? מי קונה רכב אדום" מאותו הרגע לא הפסקת לראות מכוניות אדומות על הכביש.
ברגע שנוצר בתודעה שלך רכב אדום (מציאות פנימית) אז נוצרו במציאות החיצונית שלך רכבים אדומים. הם לא באמת נוצרו הם תמיד היו שם אבל אז התחלת לשים לב אליהם.
זה כמו אישה בהריון שפתאום רואה כל הזמן רק מה שקשור להריונות ולידה, זה כמו אדם שמח שרואה את החיים בוורוד ואדם מדוכא שלא רואה אור בשום מצב חיים.
אז זו נקודת המוצא שחשוב להבין – מציאות פנימית מקרינה למציאות חיצונית.
ואז מגיע הרגע לשאול : מהי המציאות הפנימית שלכם ?
האם יתכן שבתוך המציאות הפנימית שלכם ישנם חסמים שמונעים מכם להגשים את המציאות הרצויה ?
חשוב שנבין מהי מציאות פנימית.
מציאות פנימית היא התוכן המחשבתי שמתרוצץ בראשכם, דפוסי חשיבה, אמונות, אמונות מגבילות , תחושות, דפוסים רגשיים, רמות של פחד, תקווה, אמונה, ידיעה.
שני חברות טובות חלמו לעשות כסף גדול. עוד בהיותן בגיל ההתבגרות הן היו יושבות ומפנטזות על אוטו יקר, בית גדול, הצלחה כלכלית מסחררת.
אחת מהן הגשימה את זה והשניה לא. מה ההבדל בינהן ?
זו שהצליחה אהבה כסף, לא היה בה פחד, התפיסה של בנוגע לכסף היתה חיובית מאד, היא הרגישה נוח לקבל אותו והרגישה טוב להעניק אותו, היא הסתדרה איתו והיתה בה התלהבות נקייה והמון מרץ.
זו שלא הצליחה, פחדה מכסף, היו בה אמונות מגבילות כמו "כסף מסכסך בין אחים" אנשים שאהבו כסף נתפסו בעיני קרוביה כיהירים, היא לא הרגישה נוח לאהוב כסף, היא הרגישה לא בנוח לקבל אותו, תמיד הרגישה שהיא חייבת או שהיא צריכה להוכיח את עצמה, היא לא הרגישה טוב לתת אותו, תמיד פחדה לאבד אותו. ובתוך תוך לא הצליח לתפוס את עצמה באמת כאישה עשירה.
אנו רואים את ההבדל בין אהבה לפחד, אהבה מגשימה ופחד חוסם.
אפשר גם לראות את ההבדל בין השפעת הסביבה והאמונות המגבילות שנספגות דרכה.
שתיהן יצרו בראשן את אותה תמונה של הרב כסף בחשבון הבנק, רכב יוקרתי ובית מפנק, שתיהן רצו, אך רק אחת הגשימה.
מושג מפתח נוסף לצורך הבנת המכניקה הזו הוא - קוהרנטיות.
הכוונה היא סנכרון, או הלימה בין המחשבות (בינהן גם הדימיון) לבין הרגשות וכמובן לבין ההתנהגות.
חוסר הלימה הוא כמו משפחה שכל אחד רוצה לעשות דבר אחר. הילד רוצה ללכת לים, האמא מושכת לכיוון ההר והאבא רוצה בכלל להישאר בבית.
מקרים רבים שהגיעו אלי לקליניקה בהם עבדנו על קוהרנטיות הם מקרים של נשים או גברים שרצו אהבה זוגית, אבל פחדו ממנה, תפיסת הזוגיות הייתה שלילית, לעיתים הם נחשפו למודלים שליליים, כך שבעצם פלוס זה הרצון ומינוס זה הרגש החוסם וכך אחד מאפס את השני ונשארים עם אפס עגול ביד.
אנחנו מבינים כעת שיצירת מציאות היא דבר מורכב שאינו מסתכם בדימיון ויצירת לוח חזון. אנחנו מבינים שיש המון משקל לעולם הפנימי העשיר שיש בכל אחד ואחת ואיתו שמורכב מניסיון עבר, מהשפעת הסביבה, מדפוסים רגשיים ומחשבתיים. בנוסף יש צורך בקוהרנטיות בין מכלול החלקים שבתוכנו.
היבט נוסף הוא שבכדי ליצור מציאות צריך ללמוד ליצור את נקודת הקוהירנט.
נקודת הקוהירטנ היא הנקודה שבה יש מפגש מסונכרן בין הראש ללב.
הראש עובד על אנרגיה מגנטית , תאי העצב במוח משדרים גלים חשמליים
הלב עובד ומשדר אנרגיה אלקטרומגנטית
ויש נקודה בלתי נראית שבה שתי האנרגיות האלה נפגשות, כשהן נפגשות מציאות נוצרת.
אם את רוצה ליצור מציאות עלייך ליצור מרחב פנימי נקי ומסונכרן, רגשי ומחשבתי, ליצור תמונת חזון דמיונית במתרחשת ברגע נתון ובו זמנית להעורר את הרגש הנקי והחיוני ביותר בתוכך.
לסיכום,
בדרך ליצירת מציאות עלייך ראשית להיות זהירה, עלייך לבדוק אם הדבר שאת רוצה באמת ישרת את קיומך, האם יתכן שהוא יגרע מחווית החיים שלך, אילו שיעורים הוא עלול להביא עימו. עלייך להתבונן על חייך ממקום בהיר ומשם להחליט.
בדרך לשם עליך גם לברר מה בתוכך כרגע חוסם את המציאות הזו מלהתגשם, לעבוד על זה, להעז להכנס פנימה אל תוך עצמו, בין אם עם ליווי או לבד, לסרוק את העבר, את השפעתן של דמויות משמעותיות, לזכור מה הן חשבו והרגישו ומה מזה נספג אלייך. לנקות לנקות לנקות.
עלייך גם ללמוד ליצור בדמיונך את המצב הרצוי לפרטים בזמן הווה, כשאת מדמיינת ויוצרת את התמונה של המציאות שאת רוצה ליצור עבור עצמך עלייך להוסיף לדמיון את כל החושים, לדמיין טעם, לדמיין ריח, לדמיין תחושה
ועלייך לדמיין ולבנות את התמונה בראשך על כל פרטייה עד שתתעורר בך תחושה עוצמתית של התרגשות והתלהבות.
ועוד טעימה קטנה ממני, כאשת ליווי תהליכי שינוי והתפתחות ותיקה אציין שבתוך תהליך הניקוי, הארגון והסדר הפנימיים, עבודה על דפוסי חשיבה ודפוסים רגשיים, נוצרת התרחבות, התרחבות שמאפשרת לאנרגיה רעננה להיווצר, לזקיפות חדשה להתבסס- זהו המרחב הכי יוצר מציאות שיש, שם מספיקה רק תנועה של נוכחות והתמסרות ודברים קסומים פשוט מתגשמים כמו קסמים קטנים ומשובחים.
ושברון CBT סיפור האהבה שלי עם
הלב הגדול
סיפור האהבה שלי עם CBT ושברון הלב הגדול
כותבת : ערין ג'ראיסה מלווה תהליכי שינוי והתפתחות כבר מעל 15 שנים
ייעוץ חינוכי MA פסיכולוגיה BA
מספר הפעמים בהם נשאלתי אם אני מטפלת CBT הוא עצום. לאורך השנים פגשתי המון אנשים שחיפשו את הטיפול המתאים להם, הטיפול שיעזור להם, שיטה הספציפית שתביא מזור לכאבם.
בעשור האחרון CBT נמצא כמענה הולם לצורך זה. בניגוד לטיפול הפסיכולוגי הקלאסי, הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי CBT סיפר שהוא קצר, ממוקד, ומתייחס בעיקר לחלקים הקוגנטיביים וההתנהגותיים של האדם.
CBT בהגדרה הפורמלית היא גישה טיפולית אשר מדגישה את השילוב בין מיומנויות קוגנטיביות (חשיבה), פעולה והתנהגות. מדובר בשיטה מבוססת מחקרית בעלת פרוטוקולים טיפולים מובנים אשר המטפל צועד בהם עם המטופל צעד צעד אל עבר שינוי בדפוסי החשיבה וההתנהגות.
CBT הוכח כיעיל בטיפול במגוון של בעיות נפשיות, ביניהן: דיכאון, OCD, הפרעות חרדה שונות כמו פוביות, הפרעה פוסט־טראומטית, הפרעות אישיות, והפרעות אכילה.
המפגש הראשוני שלי עם סי בי טי היה מטלטל ואני אשמח לשתף אתכם בחוויה שלי ובדרך שעשיתי עם שיטת הטיפול הזו, ואיך עברתי ממצב של תדהמה למצב של הערצה ואז דעיכה הדרגתית ואף משבר אמון ושברון לב מטלטל.
כרקע אספר לכם שתמיד ידעתי שאהיה מטפלת. עוד מגיל מאד צעיר הייתה בי תנועה טבעית וברורה דרכה זהיתי את מי שהוחלש ומשכתי אותו מעלה. אני זוכרת איך בבית הספר היסודי תמיד לצד הדומיננטיות החברתית שלי זהיתי ילדה שקטה בעלת ביטחון עצמי ירוד, חברתי אליה ואהבתי מאד להוביל אותה אל תוך החבורה הגדולה, הופכת אותה לחלק מהקבוצה ואז מרפה באלגנטיות.
תמיד אהבתי לעזור, אבל לא מתוך ריצוי אלא מתוך תחושה שיש לי מה לתת ושיש בי המון אהבה לחלק שתועיל לאלו הזקוקים לה.
בגיל 17 התחלתי לקרוא ספרים ובכמויות. ספרים שהשפיעו עלי ועיצבו בדרך זו או אחרת את השקפת עולמי. אני זוכרת את המשיכה שלי לספרים כמו הנבואה השמיימית – ספר שריתק אותי בידע שהעביר, באותה תקופה מצד אחד הידע הזה היה חדש לי ומצד שני הרגשתי כאילו אני קוראת ידע שקיים בי ומהדהד כאילו היה נוכח בי מאז ומעולם.
כך גם קראתי בגיל מאד צעיר את הספר המצוין העצמי המקודש של ד"ר ווין וו. דייר, את הספר כוחו של התת מודע של ג'וזף מרפי ועוד ספרים שדיברו על האופן שבו המוח שלנו ניזון ומזין מהקלט הפנימי והחיצוני שמוזן אליו.
כעשור לאחר מכן, הייתי בעיצומה של דרכי האקדמאית, לקראת סיום התואר הראשון בפסיכולוגיה, בהריון עם ביתי הבכורה, למדתי בטכניון שבחיפה קוא'צינג אצל ד"ר ראובן כץ ז"ל, מורה נהדר שהיה המנטור שלי לשאילת שאלות משובחת ואיכותית שנותרה איתי לכל אורך שנות עבודתי בקליניקה ועד היום.
לאחר סיום הלימודים בטכניון ולידת ביתי הבכורה, כקואצ'רית, התחלתי לפגוש מתאמנים.
כמו כל סטודנטית טובה בכל השנה הראשונה דבקתי באופן שיטתי בשיטה אותה רכשתי שבה הודרכתי לעבור עם אדם תהליך אימון אישי
עבדתי עם כלים כמו : סיפור חיים, ערכים, חסמים, משאבים, חזון. בתקופה זו העברתי תהליכים משמעותיים מאד אך יחד עם זו התבסס בי ביטחון עצמי והתחלתי ללדת תוך כדי תנועה כלים חדשים שמעולם לא שמעתי או לימדו אותי.
אני זוכרת שכשלקוחה הייתה יושבת מולי ומדברת היה עולה בי תרגיל, משהו לעשות איתה שיאפשר לה לנוע מתוך התקיעות בה היא נמצאת ולשנות את מצבה הפסיכולוגי.
אט אט נטשתי לחלוטין את הכלים מעולם הקואצ'ינג והתחלתי לעבוד "מהבטן" והתוצאות היו נהדרות.
תוצאות טיפול נהדרות היוו פידבק נהדר עבורי להמשיך להביא את עצמי אל המפגשים ולדייק בכל פעם באופן ייחודי ורגיש את המענה שהאישה שיושבת מולי בקליניקה זקוקה לו.
תוך כדי התהליך אני זוכרת שהרגשתי שההגדרה המקצועית שלי כקואצ'רית כבר לא מדוייקת לי וכשחיפשתי לעצמי טייטל אחר. החיפוש לא היה פשוט ובמהלכו הגעתי אל 4 מילים שחזרו על עצמם והרגשתי שהכי מייצגות את מה שאני עושה "שינוי דפוסי חשיבה והתמודדות".
כלים שעבדתי איתם התמקדו בדפוסי חשיבה שכן גם אני בזמנו הייתי ממוקדת בהלך החשיבה שמהות עיקרית וכפילטר להתבונן דרכו על העולם.
תוך כדי תנועה גיליתי דרכים שיטתיות ללוש את הסיפור שרץ לי בראש ולספר סיפור חדש שהביא אל חיי אור חדש. כך גם בקליניקה פיתחתי שיטות לאתר דפוסי חשיבה, לאתר את האופן בו הם מעכבים, אמונות מגבילות, ולברוא תוכן חדש מניב בחיי המטופלים שלי. זה עבד נפלא.
כאדם יוצר חשבתי שהמצאתי שיטה. שיטה שעובדת מצוין ואני צריכה לכתוב אותה.
התחלתי לכתוב את השיטה שלי אבל מה שקרה במגביל היה שהמילה CBT קפצה מולי כמה פעמים וכמטפלת אוטודידקטית, חוקרת, שתיינית של ידע וסקרנית נכנסתי לקרוא קצת על מה מדובר ולתדהמתי גיליתי שה CBT זו שיטה שעושה בדיוק את מה שאני עושה בקליניקה כבר מספר שנים באופן ספונטני אינטואיטיבי!!
מצד אחד התאכזבתי כי קלטתי שלא המצאתי שיטה, אומנם הגעתי אליה באופן אינטואיטיבי מתוך עצמי במסעות הטיפוליים שלי אבל מדובר בשיטה קיימת ומוסדרת. אל מול האכזבה שמחתי והתרגשתי – הרי השיטה שאני עובדת בה מבוססת על עשרות אלפי מחקרים, יש לה שם והנה לי חותמת חיצונית שמה שאני עושה נכון לא רק בגבולותיה של הקליניקה שלי אלא בכל קליניקה בעולם.
המשכתי לעבוד עם הכלים, מעניין היה שהייתי סיבי טיסטית שלא למדה סי בי טי אבל הרגשתי שאני יכולה ללמד את השיטה.
במהלך התואר השני שלי בייעוץ חינוכי שהיה תואר יותר פרקטי אני זוכרת שחיכיתי בקוצר רוח לקורס הסיביטי שלימדו שם, כגודל הציפיה גודל האכזבה, הרגשתי שהקורס מעביר חומר יבש וחסר נפח, משהו שם הרגיש לי דל ומאכזב.
במגביל למדתי על טיפול נרטיבי שהנה עוד שם למשהו שעשיתי בקליניקה כבר שנים, זה שיעשע אותי איך ידע זלג אלי מבחוץ וזרם מתוכי באופן אינטואיטיבי כאילו התחברתי לענן המטפלים הגדול ודליתי משם באופן מיסטי מגוון פרקטיקטות במהלך העשור הראשון שלי כמטפלת.
גם בשיטות טיפול יש ישן ויש חדש. במסגרת העבודה שלי עם "שינוי דפוסי חשיבה" פיתחתי טכניקות , גיליתי מה עובד יותר ומה פחות עבור סגנונות שונים של מטופלים. במסגרת זו היו כלים שזנחתי לחלוטין ותוך כדי הזמן שחלף, הניסיון הקליני וההתפתחות המקצועית שלי (תמיד ממשיכה להשתלם ) התחלתי להרגיש שיש משהו חסר, התבוננתי בלב מלא בסקרנות וכמיהה למצוא את מה שייטיב עם לקוחותיי והתשובה לא אחרה להגיע.
בין לבין טיפולים בקליניקה, גידול שני ילדים שהפכו למתבגרים, קיום במסגרת המשפחה המורחבת ומשפחת החברים, זוגיות , אימוץ כלבה, הגעתי ללמוד שיטת טיפול שנתנה בעיטה חזקה בתחת של הCBT.
איך ייתכן ששיטת טיפול מהוללת כמו CBT מזניחה את עולם הרגשי ?
טיפול קונגטיבי התנהגותי ... ואיפה נמצא החלק הרגשי ?
התחלתי לעבוד עם השיטה החדשה, ותוך זמן קצר נגלה אלי עולם תוכן מילולי שלם שאינו מגיע ישירות מהמוח אלא מגיע מהגוף !
בעודי לומדת עוד ועוד על הגוף, נזכרת שבתחילת דרכי בה למדתי אנטומיה ופיזיולוגיה, אני לומדת לעומק על סטרס, על אינטימיות, על מיניות.
אני מרגישה קפיצת מדרגה בטיפולים. אני מגיעה למצבים שבמטופלות שלי כמו מתקשרות ידע גבוה דרך הגוף שלהן תוך דילוג על קולו המפטפט של המוח.
אני כותבת הרצאות מרתקות על המוח, על הניתוק מהעצמי, על העולם הרגשי, הכל נהיה יותר שלם, יותר עגול, אני חווה נחת.
כמו בחיים באיזושהי נקודה בזמן אני מסתכלת אחורה על הדרך ורואה את ה CBT, משהו בי מתרעם, אני רוצה לצעוק לעולם שהשיטה חסרה. השיטה חסרה במוטיב הרגשי המהותי והחשוב.
כשאני חושבת על זה אני מבינה שייתכן שאחת הסיבות שאנשים מרגישים משיכה אל הCBT ואולי אפילו חלק מהזוהר שלה הוא שהיא "מדלגת" על החלק המפחיד באמת שהוא - מפגש עם עולם הרגש שהוא כמו ים עמוק, חשוך ומפחיד עבור חלק גדול מאד מהמטופלים שלא פעם נמנעים מלהגיע בכלל לטיפול מתוך החשש לגעת ברבדים עמוקים בתוך עצמם.
שיטת הטיפול התמקדות שפותחה על ידי פסיכולוג ופילוסוף יהודי בשם ד"ר יוג'ין גנדלינג שחקר היבטים משותפים בפסיכולוגיה קלינית ופילוסיפיה מעשית באוניברסיטת שיקגו ונפטר בשנת 2017, תופסת מרחב בקליניקה שלי והופכת להיות כלי משמעותי. אני משלבת ונעה בין הקוגנטיבי (מחשבתי) אל הרגשי שיש לו שפה משלו, קול משלו – מדוייק הרבה יותר ובעל מסרים משמעותיים שגורמים לתזוזה נפלאה קדימה בטיפול.
מה שמעניין הוא שממציא השיטה בדק מה הוא הגורם לתחושתם של מטופלים מסוימים להשתפר בעוד מטופלים אחרים דורכים במקום. ממצאי מחקרו העידו על הבדלים במהירות ושטף הדיבור, טרמנולוגיה רגשית אל מול טרמנולוגיה קוגנטיבית. נמצא כי מטופלים אשר במהלך השיח הטיפולי מאטים את דיבורם, משתמשים בתאורים רגשיים ובהתייחסות לתחושות גוף היו מטופלים אשר הצליחו להתפתח בדרכם הטיפולית בניגוד למטופלים שדיברו מהר, הרבו בטיעונים שמקורם בדפוסי חשיבה מעכבים, הראו סוג של ניתוק רגשי ומתחושות הגוף.
הטיפול בהתמקדות הוא טיפול אשר מאפשר יצירת קשר מחודש עם תחושות הגוף, הקשבה אל קולו, נוכחות רגשית והעמקת הכלי הרגשי, זה מדהים איך שזה עובד.
לאחר שברון הלב התאהבתי מחדש בשילוב בין הקוגנטיבי לרגשי וכמובן גם לפיזי.
הגוף הפיזי הוא המיכל, עבודה פסיכותרפיסטית שאינה מתייחסת אל הגוף הפיזי, המתח שבו, העומס, תנועותיו – סגור /פתוח רפוי/מתוח נושם/ לא נושם מגרדת רק את הרבדים הנרטיביים ומכאן שאינה שלמה.
זה כמו ברפואה, כשרופא מקבל תעודה אך חייב להתמחות, יתר על כך , ככל שרופא ירחיב את התמחויותיו כך הוא יוכל לתת מידע יותר אמין למטופליו.
גם בתחום הטיפול, אני מאמינה שעל מטפלים להתפתח, לעקוב אחר החידושים, להרחיב את מרחבי הטיפול וליצור עבור המטופלים שערים מגוונים אל עצמם ובכך להבטיח תהליכי שינוי והתפתחות מניבים.