הילד שבפנים

יושב מולי גבר

ובתוכו יושב ילד.

ילד מלאך, רך ועדין

מלא ברגשות שזקוקים להכרה.

הגבר, מביט בי

רגשותיו הושטחו עם ההתבגרות,

דוכאו

ולבשו את מה שהחברה הגדירה :

גבר לא בוכה, גבר לא מתרגש, גבר הוא חזק

יושב מולי גבר קצת מבולבל לבוש בשריונו.

והילד שבתוכו מחזיק בתוכו את הבכי

והילד שבפנים מחזיק בתוכו את הרגשות

והילד שבפנים הוא גם חלש לפעמים.

הגבר שכח את הילד

הגבר ישב מולי ואמר לי :

"לא יודע מה עובר עליי"

והרגשות שנמצאו שם היו כל כך עוצמתיים

שהיה עדיף להדחיק

ולהמשיך לתפקד כמו רובוט,

גבר הוא רובוט, שחייב להמשיך לתפקד.

אני מתבוננת בגבר שמולי בחמלה אינסופית

אני מתבוננת בכל הגברים שאני מכירה

בחמלה אינסופית

גם אתם איבדתם את הדרך

גם אתם בדרך הזו לעיתים כל כך בודדים.

כל אחד מתביע את הבדידות אחרת

כל אחד בורח בדרכו שלו

כל אחד מחפש אהבה טובה

בדמות אישה חומלת, מקבלת, נוכחת.

אז אני מתהלכת בינכם ורואה את הילדים הפנימיים, רואה את הנזקקות, רואה את הצמא לאהבה, ולפעמים אם תשאלו , אראה לכם את שעיני רואות, ואז מבטכם יכנס פנימה במקום החוצה ויתחיל תהליך של ריפוי ומפגש מחודש ומודע של גבר עם עצמו.